ניצלנו היום שעה פנויה בירושלים במוזיאון ארצות המקרא. המוזיאון הזה גדוש באלפי מוצגים מעניינים, שהתישו אותי במהרה. אני צריך בשביל מוזיאון כזה כמה ימים... (תמונות בתגובות)
הנה מה שתפס אותי: חותמות גליליות, שכאשר מגלגלים אותם על חימר רך (לפני שריפה) מקבלים תבליט מורכב ויפהפה (תלוי באיכות החותם). החותמות האלו שימשו כתעודת זהות. הן היו מזהות כתבים, סחורות ואף את האנשים שנשאו אותן.
איך מכינים חותם כזה? אתם צריכים ליצור גליל אבן, לקדוח חור במרכזו, ואז לחרוט בו דוגמא משוכללת ויפה של שקערוריות, שייצרו תבליטים בחימר. אין לכם נייר, אין לכם עפרונות, אין נייר קופי - תתמודדו.
החלטתי לנסות להכין אחד כזה (התמונה מויקיפדיה).
כצעד ראשון החלטתי להתמקד בשאלה איך מעצבים את הדוגמא על הגליל. השארתי את העניינים המסובכים יותר של ייצור גלילי אבן וחריטה באבן קשה לשלב מאוחר יותר.
תמי הציעה להשתמש בגירי מדרכה בתור הגלילים. אלה גירים עבים במיוחד, בקוטר שני ס"מ. החלטתי להשתמש בפלסטלינה כתחליף חימר. הכנתי את כלי החריטה ממסמר פלדה. עיצבתי לו ידית מפלסטיק-פלסטלינה (פלסטיק שנמס במים חמים, ניתן לעיצוב כמו פלסטלינה ומתקשה במים קרים). במוזיאון נאמר שאומני החותמות השתמשו בלהבי צור. נשמע לי קשה מאוד...
את החריטה הראשונה עשיתי ביד חופשית. בחרתי דגם גאומטרי פשוט של קווים אלכסוניים והוספתי את הפיל המרובע שלי. החריטה בגיר קלה מאוד, כי הוא רך מאוד. לעומת זאת, קל מאוד גם לטעות, כי כאשר הכלי מחליק בטעות, הוא משאיר חריטה בגיר.
הנה חותם הגליל הראשון שלי, וההטבעה שהשאיר על פלסטלינה:
תמי עשתה חותם משלה, בנושא ים. הנה היא מטביעה את חותמה:
במוזיאון הסבירו שאמני החותמות שכללו את הטכניקה שלהם במשך שנים. אולי עוד כמה שנים אוכל ליצור חותמות יפות כמו שלהם, או כמו של תמי.
במוזיאון הסבירו שאמני החותמות שכללו את הטכניקה שלהם במשך שנים. אולי עוד כמה שנים אוכל ליצור חותמות יפות כמו שלהם, או כמו של תמי.
